פסק-דין בתיק ת"ק 41739-04-13

לפני תביעות הדדיות שהגישו הצדדים שניהם, תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבעות, בסך של 16,825 ש"ח, בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכבו של התובע, כתוצאה מאירוע תאונת דרכים שאירעה ביום 7.1.13 ותביעה שכנגד שהגישה התובעת 2 כנגד הנתבע בסך של 2,344 ש"ח.

לשם הנוחיות יכונה להלן, התובע, הוא גם הנתבע שכנגד "התובע" ואילו הנתבעת 2 היא הבעלים של כלי הרכב המעורב באירוע הינה התובעת שכנגד תכונה "הנתבעת" והנהגת - הנתבעת 1, תכונה "הנתבעת 1 ".

לטענת התובע, במועד הנקוב, בעת שעמד במצב של עצירה מוחלטת כשבכוון נסיעתו תמרור "עצור", ביציאה מחניון בשדרות אבן חן, על מנת להשתלב ימינה, הגיח לפתע משמאלו כלי רכבן של הנתבעות ופגע בצד שמאל בכלי רכבו של התובע, תוך שהוא מנסה לעקוף ולפנות ימינה וכך נגרם הנזק בכנף קדמית שמאלית של רכב התובע.

לטענת התובע, צפר לנתבעת, אולם היא המשיכה בנסיעה על מנת לפנות ימינה, ככל הנראה לא הבחינה בכלי רכבו של התובע בשל צבעו השחור ותנאי מזג האוויר הקשים ששררו במועד האירוע ( גשמים עזים בשעות הערב- חשכה).

אשר על כן, טען התובע כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחן של הנתבעות.

לטענת הנתבעת 1, במועד הנקוב במיקום התאונה, קיים נתיב נסיעה אחד בלבד, אשר בו נסעה הנתבעת, בעוד שדווקא התובע, אשר הגיע לאחר מכן, בקש לעקוף מימין את הנתבעת 1, תוך שהוא נדחף במרווח הצר שנוצר מימין לכלי רכבה של הנתבעת 1 וחסם את דרכו של רכב הנתבעת.

לפיכך טענה הנתבעת, כי האחריות לתאונה בנסיבות האמורות מוטלת לפתחו של התובע, שבצע עקיפה מימין, תוך שהוא יוצר לעצמו נתיב נסיעה נוסף.

בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובע וכן הנתבעת 1, אשר בין היתר אף הדגימו בפני את התאונה, באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגרסתו.

כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן צילומי מקום התאונה.

התרשמתי מן העדויות, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום כלי הרכב ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני, בעיקר הוצגו ראיות על ידי התובע, בעוד שהנתבעת נמנעה מלהציג מסמכים רלוונטיים, כך למשל את טופס ההודעה, שאין מחלוקת שמלאה הנתבעת 1 בזמן אמת, מיד לאחר האירוע וכן תמונות של הנזק צבעוניות (במיוחד שעה שמדובר במחלוקת בין שתי גרסאות וכלי רכבה של הנתבעת בצבע בהיר).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, נוכח נטלי הראיה - מצאתי כי יש לדחות את התביעה שכנגד ולקבל את התביעה הראשית ולהלן יפורטו טעמי.

הגם שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על כל אחד מן הצדדים החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

הואיל ועסקינן בתביעות הדדיות, הנטל החל על כל אחד מהתובעים בהקשר זה, הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו, דהיינו, את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע.

יחד עם זאת, נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר נקבע במשפט האזרחי על פי הטית מאזן ההסתברות, דהיינו, למעלה מ-51%.

מן הכלל אל הפרט

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכוון גרסה כזו או אחרת. בחינה כאמור מעלה, כי מאזן ההסתברויות נוטה לכוון גרסת התובע ומשכך יש לקבל את תביעתו.

כך, הראיות החיצוניות, קרי, תמונה המתעדת את מקום התאונה, אשר סומנה ת/1 וכן תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים בתאונה, מתיישבות יותר עם גרסתו של התובע מאשר עם גרסתה של הנתבעת 1, אשר ככל הנראה, בשל תנאי מזג האוויר ששררו באותו ערב, לא הבחינה בכלי רכבו של התובע, אשר בקש להשתלב לימין הדרך וגרמה לנזקים לשני כלי הרכב.

בעוד שהתובע טען לכל אורך הדרך, החל ממועד מסירת ההודעה ביחס לאירוע, מיד לאחר שזה אירע לחברת הביטוח מטעמו, כלה בהגשת כתב התביעה ולמסירת עדותו בפני, כי צפר לנתבעת כאשר חש בחבטה מצדו השמאלי, לא טרחה הנתבעת לצרף את טופס ההודעה שנמסר סמוך לאירוע אשר יש בו כדי לשפוך אור על גרסתה הראשונית של הנתבעת 1, להבדיל מגרסתה כפי שנמסרה במועד הדיון.

אם לא די בכך, למעשה הנתבעת 1 בעדותה אשרה, כי אכן מיד לאחר האירוע, בעת שהצדדים בקשו להחליף פרטים, טען בפניה התובע כי צפר לה, פעולה שאיננה מתיישבת עם גרסת הנתבעת 1 לפיה, התובע בקש לעקוף אותה מימין, באותו מרווח צר ותוך כדי כך פגע בה, שהרי דווקא פעולת הצפירה מעידה על כך שהתובע בקש להזהיר את הנתבעת 1 ולהתריע בה בשל כך שנוצר מגע בין שני כלי הרכב ואין כל הגיון בביצוע פעולת הצפירה אם דווקא התובע הוא זה שאחראי לאירוע ופגע בכלי רכבה של הנתבעת, ככל הנראה שעה שביקש לעקוף.